עמותת ברכה - התמודדות והקטנת הסיכון של סרטן תורשתי                                הסכם ותנאי שימוש                  כל הזכויות שמורות לעמותת ברכה 

עמותה רשומה מספר 580508075 בעלת אישור סעיף 46 לפקודת מס הכנסה              580508075 Registered Israeli non-profit organisation number 
ישראל Israel

  • Facebook BRACHA
  • Instagram - BRACHA
  • YouTube - BRACHA
  • Twitter - Black Circle

תמר

חליתי בסרטן, לקח הרבה זמן עד שצמד המילים הזה הפך להיות משהו מורגש עבורי. הבנתי את ההבחנה, הבנתי את רצף הפעולות שיש לעשות, את הבדיקות, את הניתוח, להבין הבנתי, גם להגיד אמרתי, לא הייתה לי בעיה להגיד "חליתי בסרטן" אך החיבור בין הסרטן וביני התחושה שהוא בתוכי, ש"לי יש סרטן", זה לקח לי זמן, אני חושבת שמה שעשה את ההבדל זה הטיפול הכימותרפי הראשון...ההגעה ליום הראשון, הזרמת החומרים לגוף, הימים שאחרי, תופעות הלוואי, חיברו אותי לגוף למחלה ולדברים שלא הכרתי...

אחרי הניתוח אמרתי שמבחינתי הבנתי מה זה סרטן ואפשר להפסיק את "הסרט הזה" וגם היום אחרי טיפול שני, אני מידי פעם מתעוררת ואומרת טוב די הבנתי מה זה אומר, אפשר להפסיק...

את ההודעה קיבלתי בחניה תת קרקעית מתחת לאחד מהמגדלים באזור רמת גן, יום שיגרתי, נסיעה מטבעון למרכז לקראת פתיחה של תהליך ארגוני שעמדתי להתחיל באותו יום, זה היה ה 20.7.15, רופאה מחליפה לרופאת המשפחה שלי, שאיננה מכירה אותי התקשרה וביקשה שאגיע למרפאה, הבהרתי שהמרפאה בטבעון ואני כרגע ברמת גן, לכן אגיע בערב או שתסביר לי בטלפון מה העניין...

ידעתי מה העניין, האמת היא שחיכיתי לשיחה הזו, את הגוש בשד הרגשתי חודש קודם. הרצינות בה התייחסו אלי הרופאים, התוצאות של האולטרסאונד (אגב, הממוגרפיה היתה תקינה) והתחושות שלי שמשהו אחר קורה היו משמעותיות. גם ליאור - ביתי המתבגרת הרגישה שמשהו קורה, היא לא רגילה לראות את אמא הולכת לבדיקות ועוד מדברת על זה עם חברות, היא הרגישה אותי ושאלה... נושא הסרטן היה מדובר בבית, אמא של חברה טובה של ליאור היתה בתהליך של טיפולים כאשר אני הייתי בבדיקות... עוד אספר בהמשך על השיחה עם הילדים ועל ההתנהלות עם הילדים מול המציאות החדשה.

הרופאה אמרה בטלפון "תוצאות הביופסיה הגיעו, זה לא טוב, יש לך גידול ממאיר בשד", הייתי במכונית, בחניון התת קרקעי, לבד, נראה שהכול נעצר, מה עכשיו? הרגשתי כזה חוסר אונים שהתקשרתי לבן זוגי לשאול מה עושים, הוא הציע שאעלה לארגון בכול זאת, הבשורה לא תשתנה. הלכתי בחניון בחיפוש אחר המעלית. הבכי כבר מזמן היה גלוי, התקשרתי לחברתי הטובה קרן ותוך כדי שיחה הבנתי מה אעשה, אעלה לארגון, אספר, ארד למכונית ואסע הביתה... 

החיפוש אחר המעליות הורגש כנצח, נראה כאילו הכול מתרחק ממני, נרגעתי ונכנסתי למעלית, כולם נראו לי צעירים ויפים ובעיקר בריאים, הופתעתי לראות את בבואתי במראה הענקית שכיסתה את קיר המעלית, נראיתי זרה לעצמי, חשבתי לעצמי ניראית סביר חוץ מהעיניים האדומות... ככול שהמעלית עלתה הרגשתי איך הכוח להיות זקופה אוזל, נכנסתי לארגון, ארגון היי טק צעיר שנראה לי מלא אנרגיה, חיוניות ונעורים וכול כך רחוק ממה שאני הרגשתי, המנכ"ל קיבל אותי בשמחה ואיחל לנו הצלחה, חייכתי וחיפשתי את מנהלת משאבי האנוש - אשת הקשר שלי בארגון, נכנסתי לחדרה עם קירות הזכוכית והדמעות זלגו, פשוט זלגו... אמרתי לה שהרגע קיבלתי את הבשורה, חליתי בסרטן ואני מצטערת ואלך... ביקשתי שתלווה אותי למעלית והלכתי.

הירידה למטה הייתה מהירה, חיפוש המכונית לעומת זאת לקח המון זמן, איבדתי את המכונית, בדרך כלל אני דואגת לעשות לי סימנים למציאת המכונית, התסכול מחוסר הכישרון שלי במרחב בעיתוי הכול כך לא מתאים היה לרגעים חזק מהזיכרון שלפני רגע בישרו לי שיש לי סרטן, מצאתי את המכונית ויצאתי הביתה.
מהדרך התקשרתי לאיל ולרמב"ם והתחלתי לנהל את המחלה, חשבתי שהתחלתי לנהל את המחלה, בינתיים למדתי שאחד הדברים שיהיה עלי ללמוד זה שלא הכול אפשר לנהל, לעיתים יהיה עלי להיענות.
בברכת חג שמח ומלא אור בתוך האפלה הזמנית של כול אחת מאתנו
תמר

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now