עמותת ברכה - התמודדות והקטנת הסיכון של סרטן תורשתי                                הסכם ותנאי שימוש                  כל הזכויות שמורות לעמותת ברכה 

עמותה רשומה מספר 580508075 בעלת אישור סעיף 46 לפקודת מס הכנסה              580508075 Registered Israeli non-profit organisation number 
ישראל Israel

  • Facebook BRACHA
  • Instagram - BRACHA
  • YouTube - BRACHA
  • Twitter - Black Circle

יאנה ארונוב

ילדה שלי,

אני כותבת לך ואת רק בת 25 שבועות עדיין בבטן שלי, בדיוק בשלב הזה שמשהו זז בפנים ואני עדיין לא מאמינה שייצור קטן גדל בתוכי וזאת התינוקת שלי ושל אהובי.

החודש חגגתי יום הולדת 28 ואת הגילוי המסעיר שאני חולה בסרטן השד. הכל קרה מהר, שנתיים אחרי שגיליתי שאני נשאית של הגן הארור BRCA, מוטציה תורשתית שמגדילה את הסיכויים לחלות בסרטן השד ושחלות, בעודי בחודש הרביעי להריון מששתי גוש בשד השמאלי. מכאן המסלול הרפואי היה די מהיר גם בגלל גילי הצעיר, ההיריון והעובדה שאני נשאית הגן. 

באופן מפתיע ומסתבר שגוי, הביופסיה, בדיקה שבה דוגמים חלק מהגוש, יצאה תקינה. ליתר ביטחון וועדה רפואית החליטה לנתח אותי ולהוציא את הגוש וטוב שכך. בדיקה של הגוש גילתה שהגוש ממאיר, סרטן השד. לא בדיוק מכינים אותך בחיים איך להתמודד עם בשורה כזאת, בטח לא כשאת מוצפת בהורמונים של הריון שכשנגמר הבורקס גורמים לך לפרוץ בבכי.

בחודש רביעי להריון הייתי כבר שוב מורדמת, באותו חדר ניתוח עם אותה רופאה, הפעם יצאתי מבית החולים, מינוס גוש סרטני בשד, פלוס שני חתכים מכוערים בשד ומתחת לבית השחי ופלוס תור למחלקה שאף אחד לא רוצה להגיע אליה "אונקולוגיה". שם פתחו לי תיק, לא פלילי, למרות שהייתי בכיף מתחלפת. תיק של חולת סרטן רשמית עם קבלות ואמרו שהשלב הבא זה כימיוטרפיה.

וכן, בפעם המיליון שאני עונה על זה וגם אני הייתי בהלם כשהבנתי את זה, אבל מסתבר שעושים טיפולים כימיוטרפיים לנשים בהריון. 

כל הרופאות חוזרות על אותה המנטרה, 4 אונקולוגיות בכירות: "אנחנו 30 שנה עוקבים אחרי תינוקות שנולדו לנשים שעברו כימיוטרפיה בזמן הריון והם כולם בסדר".

אבל משום מה, כשאני שוכבת במיטה אחרי שבלעתי מנגו שלם והעוברית הקטנה מתחילה לבעוט בבטני את הבעיטות הקטנות והראשונות שלה, המשפט הזה כל כך לא משכנע. ארבעה חודשים אני נמנעת מאלכוהול, ניקוטין, קפאין וסקס כדי שחס וחלילה ליצור הקטן לא יצמח זנב ואז ביום בהיר אחד אני אמורה להתחיל לפקוד את המחלקה האונקולוגית אחת לשלושה שבועות ולתת להם להזריק לי חומרים שאמורים להרוג לי תאים בגוף.

אחרי ארבעה רופאים, שיחות עם 3 נשים שעברו משהו דומה ויש להן ניסיון, פלוס העוזר של הרב פיהרר שהוא המומחה לקבלת החלטות כאלה, אני חייבת להחליט.

לכאורה אני חייבת את הטיפולים האלה כדי למנוע את התפשטות הסרטן במידה ותאים סרטניים מיקרוסקופים עדיין מקוננים בגופי וגם כדי להקטין את הסיכוי שהמחלה תחזור אבל אני לא מסוגלת.

אז בניגוד לכל החלטה רציונאלית החלטתי ללכת עם הלב ולא להתחיל כימיוטרפיה, אני עוסקת בעיקר בלחייך, להשמין, לבצע את בדיקות ההיריון השגרתיות, לעבוד ובעיקר להמשיך לחיות.

אני תוהה אם אני אופטימית מידי? משוגעת? או נמצאת באשליה מסוימת? 

האמת, ואולי זה יישמע ילדותי, אני מרגישה בריאה לגמרי ואני בטוחה שאין לי יותר סרטן.  אני אפילו חושבת על תוכניות לאחרי הלידה שזה ממש כבר ממש מוגזם בהתחשב במה שעבר עליי בחודשיים בהם חליתי.

כולי תקווה ואמונה שכשאת תוכלי לקרוא את מכתבי יום אחד אני אהיה לצידך בריאה ואוהבת בניגוד לכל התחזיות.

שלך אמא.

זאת הפעם הראשונה שאני כותבת את המילה הזאת וכן.... אני בוכה.

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now